תובל נכנס השנה לחטיבת הביניים והוא כעת רשמית בגיל ההתבגרות +. היום כשחזר מבית הספר שאלתי לתומי אם לא צריך להכין שנה טובה (למה לא? שלא יביא שנה טובה יפה?) כן צריך - אמר. אז, נו, אתה לא רוצה שנכין משהו. לא! אף אחד לא משקיע וגם אני לא ואת עושה דברים מושקעים. נו טוב, התחלתי להוציא את הדברים שקניתי בדיוק היום וניסיתי להציע הצעות "לא מושקעות" אולי נעשה גלוייה (עם חותמת הגלוייה) אולי ואולי ואולי... כלום לא עזר הוא מתעקש לכתוב סתם על נייר מחברת.... עד שהוצאתי את סט חותמות הקופים. הוא קרן מאושר. יש שם כיתוב שרשום lil' monkey והוא לא הפסיק לחייך לעצמו ואמר שזה בדיוק מה שצריך. לא הסכמתי - אמרתי שאפשר להשתמש בקוף אבל בלי להעליב.
ואני שואלת - מתי נגמר גיל ההתבגרות הזה? מי שלקח לי את הילד בבקשה להחזיר אותו, הבנתי את הרעיון!
טוב, אז בלית ברירה לקחתי דפים (מה פתאום של סקראפ, רגילים חוצץ וכרטיסיית שורות) קצת קרעתי (הוא שנייה לא הסתכל אז העברתי על הפאנצ') החתמנו את הקוף, צבענו, קצת הדבקות בולטות... נולד כרטיס לא מושקע שאליו הצטרפה מעטפה:
העיקר שהוא מחייך
איזה כרטיס משגע! אהבתי מאוד! כזה חמודדדדד
השבמחקשלי